מעון יום אנאל ביישוב תושיה

רחלי היקרה, כשביקשו מאיתנו לכתוב מכתב הוקרה – היה ברור שזה בשבילך. כי קשה לשים במילים את מה שאת עושה – אבל ננסה. את לא רק מנהלת מעון – את לב פועם, עמוד שדרה, וגג של ביטחון מעל כולם. את קמה כל בוקר כדי להוביל צוות, לארגן את הבלגן, לנהל מאות פרטים קטנים, ולעשות את זה – עם חיוך. העבודה שלך אולי נראית מבחוץ שגרתית, אבל אנחנו יודעים: אין פה שגרה. זו עבודה תחת לחץ, עם בלת"מים שלא מחכים, ילדים שבוכים, טלפונים שלא מפסיקים, וטונות של החלטות שצריך לקבל – מהר, מדויק, ועם המון לב. ובתוך כל זה – את יודעת גם לעצור. לראות מטפלת שצריכה מילת עידוד, לארגן הפתעה קטנה לצוות, לחשוב על עוד פינוק שישמח, על מילה טובה שתשנה יום שלם. כי את מבינה שחינוך מתחיל קודם כול בצוות שטוב לו. ושכשהלב של המטפלות מלא – גם הילדים פורחים. יש בך שילוב נדיר – של ניהול מדויק ונפש רגישה, של משמעת ואנושיות, של ראייה רחבה ויכולת לרדת לפרטים הקטנים ביותר. את שם בכל זמן ובכל מצב – מהחום של הקיץ ועד סערות החורף, גם כשקשה, גם כשעייפים – את לא מוותרת. רחלי, תודה. על הדרך, על האכפתיות, על השקט שאת מביאה גם כשסוער. על הבחירות הקטנות שמוכיחות – שיש פה מישהי עם לב גדול, חזון, ועיניים שרואות את כולם. בהערכה עצומה,